אי אחי, אני יושב פה עכשיו עם בירה קרה ביד, מסתכל על התמונה של אשקלון בטלפון, וצוחק לעצמי כמו מטומטם. זה היה לפני כמה שבועות, כשהחלטתי לברוח קצת מהעיר, מהשגרה המעצבנת הזאת של עבודה-בית-עבודה. אני, בן 28, רווק, אוהב לנסוע דרומה כי שם הכל יותר זול ויותר פרוע. חשבתי, יאללה, אשקלון. הנמל, הים, ואולי איזה מפגש מעניין. לא תכננתי כלום, סתם נסעתי, כי ככה אני – ספונטני כמו כלב רחוב. הגעתי לשם אחר הצהריים, השמש שוקעת לאט, האוויר מלוח מהים, ואני מסתובב ליד הנמל, מחפש משהו לאכול או לשתות. אבל אז ראיתי אותה. עומדת שם, ליד הספסל, עם שמלה קצרה שמדגישה רגליים ארוכות כמו של דוגמנית, שיער בלונדיני גלי, ועיניים ירוקות שמביטות בך כאילו הן יודעות את כל הסודות שלך. "הונגרייה," חשבתי מיד, כי יש לי עין לזה – המבטא האירופאי הזה, הגוף הדק אבל חזק.
התקרבתי, כי למה לא? "שלום," אמרתי, מנסה להישמע מגניב, אבל קולי יצא קצת רועד מהנסיעה הארוכה. היא חייכה, שיניים לבנות מושלמות, וענתה "היי, מחפש חברה?" בעברית שבורה עם מבטא כבד, כזה שגורם לך להתרגש מיד. "כן," עניתי, "מה דעתך על טיול קצר?" היא צחקה, נגעה לי בזרוע, ואמרה "בטח, אבל זה עולה." ידעתי מיד מה העניין – נערת ליווי, לא משהו חדש לי, אבל היא נראתה מיוחדת. "כמה?" שאלתי, והיא אמרה סכום סביר, לא יקר מדי לאשקלון. סגרנו עסקה, לקחתי אותה ביד, והלכנו לכיוון מוטל קרוב, אחד מהאלה הפשוטים ליד הים, עם חדרים שמריחים כמו סיגריות ישנות וים. "איך קוראים לך?" שאלתי בדרך. "אנה," היא ענתה, "מהונגריה, באתי לכאן לעבוד קצת." "יפה," אמרתי, "אני דן, מהמרכז." דיברנו קצת, היא סיפרה שהיא אוהבת את ישראל כי החוף יפה, אבל החום הורג אותה. צחקתי, כי אני אותו דבר – שונא חום, אבל אוהב את הים.
נכנסנו לחדר, הדלקתי את המזגן, והוא זמזם כמו טרקטור ישן. "תתפשט," היא אמרה מיד, בלי בושה, והתחילה להוריד את השמלה. הגוף שלה היה מדהים – חזה מלא אבל טבעי, מותניים צרות, ותחת עגול שגורם לך לרצות לנגוס. "וואו," מלמלתי, והיא צחקה. "אתה חמוד," אמרה, ומשכה אותי למיטה. התחלנו לאט, כמו שצריך – נשיקות, ליטופים, ידיים בכל מקום. הרגשתי את העור החלק שלה, חם מהשמש, והריח שלה היה מתוק, כמו פרחים מעורבים עם זיעה קלה. נישקתי לה את הצוואר, ירדתי למטה, והיא גנחה בשקט, "כן, ככה." אבל אז, פתאום, היא התהפכה, דחפה אותי על הגב, וקפצה עליי כמו פרועה. "עכשיו תורי," אמרה עם חיוך שובב, ועלתה עליי, מכניסה אותי פנימה לאט אבל בטוח. "שיט," חשבתי, "זאת יודעת מה היא עושה."
היא התחילה לרכוב, לאט בהתחלה, מתנועעת למעלה ולמטה, ידיים על החזה שלי, ציפורניים קצת חופרות. "אתה גדול," היא לחשה, אבל אני יודע שזה חלק מהעבודה, אבל זה עבד – התקשיתי יותר. ואז היא האיצה, רכבה חזק, הירכיים שלה מכות בשלי, הגוף זז כמו גל. גנחה בקול, לא מזויף, אמיתי, "כן, כן, תן לי!" צעקה במבטא ההונגרי שלה, שגרם לזה להיות אפילו יותר סקסי. ניסיתי להחזיק, אבל היא הייתה כמו מכונה – סובבת, קופצת, שיער מתנופף, חזה קופץ מול הפנים שלי. לקחתי אותם בידיים, לחצתי, והיא צעקה יותר חזק. "תזיין אותי!" אמרה, ואני דחפתי מלמטה, מתאים לקצב שלה. זה היה פרוע, זיעה בכל מקום, המיטה חורקת, והמזגן לא עוזר. הרגשתי את זה בונה, אבל היא לא עצרה – המשיכה, מהר יותר, גונחת כמו חיה.
באיזה שלב, היא התכופפה, נישקה אותי חזק, לשון בפה, ונשכה לי את השפה קלות. "אתה אוהב את זה?" שאלה, ואני רק הנהנתי, כי לא יכולתי לדבר. היא צחקה, התיישרה, והמשיכה לרכוב, יד אחת על השד שלה, השנייה על הבטן שלי. "אני גומרת," אמרה פתאום, והגוף שלה רעד, אבל היא לא עצרה – המשיכה, מושיטה יד אחורה, נוגעת לי בביצים, מה שגרם לי להתפוצץ. "כן!" צעקתי, וגמרתי בתוכה, חזק, כאילו כל היום חיכיתי לזה. היא האטה, נשכבה עליי, מתנשמת, שיער דבוק מהזיעה. "טוב?" שאלה, ואני עניתי "מדהים, את פרועה." היא צחקה, קמה, והלכה לחלון, עירומה לגמרי, בלי בושה.
אבל זה לא נגמר שם. היא ביקשה סיגריה, הדלקתי לה אחת מהחפיסה שלי, והיא עישנה, מסתכלת על הים מהחלון. "רוצה לשמוע בדיחה?" שאלה פתאום. "בטח," אמרתי, עדיין שוכב על המיטה, מנסה להתאושש. היא סיפרה בדיחה מלוכלכת על הונגרייה שפוגשת ישראלי, משהו עם זין ופיתה, גס אבל מצחיק. צחקתי חזק, כי זה היה מפתיע – אחרי סקס כזה, היא מספרת בדיחות. "את מגניבה," אמרתי, והיא חייכה. דיברנו עוד קצת, היא סיפרה על החיים בהונגריה, איך היא באה לכאן להרוויח כסף מהיר, אבל אוהבת את הגברים הישראלים כי הם "חמים". שילמתי לה, נפרדנו בנשיקה, ואני יצאתי משם עייף, רגליים רועדות, אבל עם חיוך. הנסיעה חזרה למרכז הייתה ארוכה, אבל שווה – חשבתי עליה כל הדרך, על הרכיבה הפרועה, על הבדיחה. כן, זה היה לילה טוב.
אי אחי, אני נוסע חזרה למרכז, הכביש חשוך, רק אורות של מכוניות מרחוק, והראש שלי עדיין מסתובב מהמפגש הזה. אנה, ההונגרייה הזאת, עם הרגליים הארוכות והעיניים הירוקות – היא לא יוצאת לי מהראש. אני מדליק רדיו, שומע איזה שיר פופ ישן, אבל במקום לשיר, אני חושב עליה. איך היא קפצה עליי כמו חיה פראית, רכבה חזק, גנחה בקול כאילו העולם נגמר. זה לא היה סתם סקס – זה היה כמו רכבת הרים, עם עליות וירידות, זיעה וצחוק. אני צוחק לעצמי במכונית, כי אני כזה אידיוט – נסעתי כל הדרך לאשקלון בשביל זה, אבל שווה כל קילומטר. הרגליים עדיין רועדות קצת, הגוף כואב בנעים, ואני יודע שמחר אני אקום עם חיוך מטופש על הפנים.
אבל בוא נחזור קצת אחורה, כי הסיפור לא נגמר שם בחדר המוטל. אחרי שהיא סיימה את הסיגריה, זרקה אותה מהחלון בלי להתבייש, והתיישבה לידי על המיטה, עדיין עירומה, כאילו זה הדבר הכי טבעי בעולם. "רוצה עוד סיבוב?" היא שאלה עם חיוך שובב, עיניים נוצצות. "מה?" עניתי, מופתע, כי אני כבר מתנשם כמו אחרי מרתון. "למה לא? אתה חמוד, ואני לא ממהרת." צחקתי, כי זה היה מפתיע – רובן עושות את העבודה ויוצאות, אבל היא? היא נראתה כאילו נהנית. "בטח," אמרתי, "אבל תני לי דקה." היא צחקה, קמה, הלכה למקלחת הקטנה בחדר, והדליקה את המים. "בוא," קראה לי, "נעשה את זה רטוב." שיט, חשבתי, זאת משוגעת. קמתי, נכנסתי אחריה, והמים חמים זורמים עלינו, סבון בכל מקום.
היא סיבנה אותי, ידיים חלקות על הגוף, נוגעת בכל מקום, צוחקת כשהתקשיתי שוב. "אתה מהיר," אמרה, ואני עניתי "בגללך." התחלנו שוב, מתחת למים, היא נשענת על הקיר, רגל אחת מורמת, ואני דוחף פנימה, חזק אבל לאט. המים עושים את זה חלק יותר, רטוב, והיא גונחת שוב, "כן, עמוק יותר!" נישקתי לה את השדיים, מוצץ, והיא מושכת לי את השיער. זה היה ארוך יותר הפעם, כי כבר לא מיהרתי, נהניתי מכל רגע – מהגוף שלה, מהריח, מהקולות. היא התכופפה, לקחה אותי בפה קצת, לשון מסתובבת, ואז חזרה למעלה, רוכבת עליי עומדת, ידיים על הכתפיים. "תגמור עליי," אמרה, ואני עשיתי, מתיז על הבטן שלה, בזמן שהמים שוטפים הכל. צחקנו, התנשקנו, ויצאנו רטובים, מתייבשים במגבת דקה מהמוטל.
אחר כך שכבנו על המיטה, עירומים, מדברים. היא סיפרה על עצמה – בת 24, מהונגריה, באה לישראל כי בבית קשה למצוא עבודה, והכסף כאן טוב. "אני אוהבת גברים כמוך," אמרה, "לא מתנשאים, פשוטים." צחקתי, כי אני לא פשוט – אני מסובך כמו כביש 6 בפקק, אבל נחמד לשמוע. סיפרתי לה על החיים שלי, על העבודה המשעממת, על הטיולים שאני עושה לבד. "אתה בודד?" שאלה, ואני עניתי "קצת, אבל זה בסדר." היא נגעה לי בפנים, נישקה אותי רך, ואמרה "אל תהיה, החיים קצרים." זה היה רגע מוזר – כמו דייט, לא כמו עסקה. אבל אז היא קמה, התלבשה, ואמרה "זמן ללכת, יש לי עוד לקוח." כן, חזרה למציאות. שילמתי לה תוספת על הזמן הנוסף, נפרדנו בחיבוק, והיא יצאה, משאירה אותי לבד בחדר עם ריח של סקס וסיגריות.
יצאתי משם אחרי כמה דקות, הרוח מהים קרה קצת, והלכתי לטיילת. קניתי גלידה, התיישבתי על ספסל, מסתכל על הגלים. חשבתי עליה – אנה, עם המבטא, עם הגוף, עם הבדיחות. זה היה חם, פרוע, אבל גם קצת עצוב. היא עושה את זה בשביל כסף, אני בשביל כיף, אבל בסוף כולנו מחפשים משהו – חום, צחוק, שכחה. צחקתי לעצמי, כי אני תמיד מסבך את זה – במקום סקס פשוט, אני מתחיל לחשוב. "אתה אידיוט," מלמלתי, אבל עם חיוך. הנסיעה חזרה הייתה שקטה, חשבתי על הפעם הבאה – אולי אחזור לאשקלון, אולי אמצא מישהי אחרת. אבל אנה? היא תישאר זיכרון טוב, כמו סרט פורנו פרטי בראש.
בבית, התקלחתי שוב, כי עדיין הרגשתי אותה עליי, וקרסתי למיטה. למחרת, סיפרתי לחבר בקצרה, בלי פרטים, והוא צחק "שוב הסתבכת?" "לא," עניתי, "נהניתי." אבל בפנים, ידעתי שזה יותר – זה היה מפגש אמיתי, עם רגשות מעורבים. סקס טוב, אבל גם שיחה, צחוק. לא ציפיתי לזה מנערת ליווי, אבל זה קרה. אולי בפעם הבאה אחפש משהו דומה, או אולי אנסה למצוא מישהי רגילה. אבל אתם יודעים, אני כנראה אמשיך ככה – ספונטני, פרוע, צוחק על עצמי. כי זה החיים שלי, ואני אוהב אותם ככה.
עוד משהו – כשחזרתי, שלחתי הודעה לאפליקציה שבה מצאתי אותה, אבל זה לא היה דרך אפליקציה, זה היה רחוב, ספונטני. אבל חשבתי, אולי אחפש אותה שוב. לא, כי זה חד פעמי. זה מה שהופך את זה למיוחד. יום רגיל שהפך ללילה חם, עם הונגרייה סקסית שנתנה לי רכיבה שלא אשכח. אם אתם באשקלון, תסתכלו ליד הנמל – אולי היא שם. אבל אל תגידו שבאתם בגללי. צחוקים. יאללה, עד הפעם הבאה.
אי אחי, עכשיו כמה ימים אחרי, אני יושב בבית, מסתכל על הטלפון, מחפש תמונות של אשקלון כדי להיזכר, וצוחק כמו טיפש. אנה, ההונגרייה הזאת, עם הרגליים הארוכות, העיניים הירוקות, והרכיבה הפרועה – היא הפכה לזיכרון שיישאר איתי לזמן. לא סתם עוד מפגש, אלא משהו שגרם לי לחשוב. כי בסוף, אחרי כל הסקס החם, הזיעה, הגניחות, נשארתי לבד בחדר המוטל, שומע את הגלים מרחוק, ותוהה – למה אני עושה את זה? נוסע דרומה, מוציא כסף, מסתכן קצת, בשביל רגע של כיף. אבל אתם יודעים, זה לא רק הכיף – זה ההרגשה של חיים, של משהו אמיתי בעולם המזויף הזה. בעבודה אני יושב מול מחשב, מדבר עם אנשים שלא אכפת להם, אבל שם, עם אנה, זה היה רגע של חיבור, אפילו אם זה מזויף.
חשבתי עליה בימים שאחרי. איך היא סיפרה את הבדיחה המלוכלכת ההיא, צוחקת בעצמה, עירומה ליד החלון, כאילו העולם שלה. "הונגרייה פוגשת ישראלי," היא אמרה, "והוא אומר 'יש לי פיתה גדולה', והיא עונה 'תן לי לראות אם היא חמה'." גס, אבל מצחיק, כי זה היה אחרי סקס כזה פרוע, והיא לא התביישה. זה גרם לי לצחוק, אבל גם להרגיש משהו – היא לא סתם מכונה, היא בן אדם, עם סיפורים, עם חיים קשים. מהונגריה, באה לכאן להרוויח, פוגשת גברים כמוני כל יום. "את בודדה?" שאלתי אותה לפני שהלכה, והיא חייכה עצוב, "כולם בודדים, חמוד." כן, היא צודקת. אני, בן 28, רווק, נוסע לבד, מחפש חום זמני. זה עצוב קצת, אבל זה אני – לא רוצה מחויבות, רק את הריגוש.
למחרת, קמתי עם כאב ראש קל מהבירה ששתיתי בדרך חזרה, והגוף זוכר כל תנועה. הלכתי לעבודה, אבל הראש היה שם, באשקלון. סיפרתי לחבר אחד, בקצרה, "פגשתי מישהי דרומה, היה חם." הוא צחק, "שוב אתה עם הנסיעות האלה? תמצא מישהי רגילה." אבל מה זה רגילה? דייטים משעממים, שיחות על מזג אוויר, סקס מנומס? לא, אני אוהב את הפרוע, את ההפתעה. כמו אנה – התחלנו לאט, נשיקות רכות, אבל אז היא התהפכה, קפצה, רכבה כמו סופה. גנחה בקול, "כן, תן לי חזק!" והמבטא ההונגרי הזה, שגורם לזה להיות כמו סרט. זה היה אמיתי, לפחות ברגע. אבל אחרי? היא לקחה את הכסף, יצאה, ואני נשארתי עם זיכרון.
דיברתי עם עצמי במראה, כמו תמיד. "אתה אידיוט, דן. למה לא למצוא חברה?" כי אני פוחד, אולי. פוחד מהשגרה, מהאכזבות. קל יותר ככה – נסיעה, מפגש, חזרה הביתה. אבל הפעם זה היה שונה. אנה נגעה במשהו, עם השיחה הקצרה, עם הצחוק. אולי בפעם הבאה אשאל יותר, אשאר יותר. לא, כי זה לא העניין. זה עסק, לא אהבה. אבל עדיין, זה גרם לי להרגיש חי. הנסיעה מהמרכז הייתה ארוכה, אבל שווה – שעה וחצי של מחשבות, מוזיקה ברדיו, וחיוך. הגעתי הביתה, התקלחתי, הרגשתי נקי אבל ריק קצת. "זהו," אמרתי לעצמי, "עוד סיפור לבלוג."
עכשיו, כשאני כותב את זה, אני צוחק אבל גם חושב עמוק. החיים האלה, עם הטיולים, המפגשים – הם כמו רכיבה פרועה בעצמם. אתה קופץ, נהנה, אבל בסוף מתנשם, תוהה אם זה היה שווה. כן, זה היה. אנה לימדה אותי משהו – שגם בעסקים יש רגעים אמיתיים, צחוקים, חום. אולי אחזור לאשקלון, אחפש אותה שוב, אבל כנראה לא. זה חד פעמי, כמו כל דבר טוב. אם אתם קוראים, וחושבים על נסיעה דרומה – תנסו. ליד הנמל, אולי תמצאו מישהי כמוה. אבל תיזהרו, כי זה לא רק סקס – זה יכול לגעת בלב קצת. צחוקים, אבל אמיתי. אני, אני אמשיך לנסוע, להסתבך, לצחוק על עצמי. כי זה אני, וזה בסדר. יאללה, עד ההרפתקה הבאה. תהיו פרועים, אבל בטוחים.
כן, ועוד דבר אחד – אחרי כל זה, הלכתי לישון, חלמתי עליה. רכיבה פרועה, אבל הפעם בים, גלים מסביב. התעוררתי צוחק, כי החלומות שלי מטורפים כמו החיים. זה הסיפור, חברים. מפגש חם באשקלון, עם הונגרייה סקסית שנתנה לי לילה שלא אשכח. אם יש לכם סיפורים דומים, תספרו בתגובות. אני אוהב לשמוע, לצחוק יחד. צ'או.
