אי אחי, אני יושב פה עכשיו עם כוס ויסקי זולה מהסופר, מסתכל על התמונה של ראשון לציון בטלפון, וצוחק לעצמי כמו מטומטם גמור. זה היה לפני כמה שבועות, כשהחלטתי לברוח קצת מהעיר, מהשגרה המעצבנת הזאת של עבודה-בית-ספה-נטפליקס. אני, בן 28, רווק, אוהב לנסוע לפרברים כי שם הכל יותר זול ופחות לחץ מהתל אביב ההיא עם הפקקים והאנשים המתנשאים. חשבתי, יאללה, ראשון לציון. לא מקום מפונפן, אבל קרוב, יש שם רחובות נחמדים, אולי אמצא משהו מעניין להעביר את הלילה. לא תכננתי כלום גדול, סתם הסתובבתי ברחובות, שתיתי בירה בפאב קטן, והרגשתי טוב. אבל אז, פתאום, ראיתי אותה עומדת ליד פינת רחוב, לא בולטת מדי, אבל וואו – איטלקייה אמיתית, שיער כהה גלי עד הכתפיים, עיניים כהות שמביטות בך כמו שהן רוצות להמס אותך, וחיוך שובה שגורם לך לשכוח את השם שלך. "זאת," חשבתי מיד, "היא תעשה את הערב."
התקרבתי, כי למה לא? "שלום," אמרתי, מנסה להישמע מגניב, אבל קולי יצא קצת רועד מהקור של הלילה. היא חייכה, שיניים לבנות מושלמות, "היי, מחפש חברה?" ענתה בעברית שבורה עם מבטא איטלקי כבד, כזה שגורם לך להתרגש מיד. "כן," עניתי, "מה דעתך על טיול קצר למלון?" היא צחקה קלות, נגעה לי בזרוע, "בטח, אבל זה עולה." ידעתי מיד מה העניין – נערת ליווי, לא משהו חדש לי, אבל היא נראתה מיוחדת, לא כמו הרגילות. "כמה?" שאלתי, והיא אמרה סכום סביר, 350 שקל, לא יקר מדי לראשון. סגרנו עסקה, לקחתי אותה ביד, והלכנו לכיוון מלון קטן שמצאתי קרוב, אחד מהאלה הפשוטים עם חדרים נקיים אבל לא יוקרתיים, כי אני לא אחד שמבזבז כסף על שטויות. "איך קוראים לך?" שאלתי בדרך. "ג'וליה," ענתה, "מאיטליה, באתי לכאן לטייל אבל נשארתי לעבוד קצת." "יפה," אמרתי, "אני דן, מהמרכז." דיברנו קצת, היא סיפרה שהיא אוהבת את ישראל כי האוכל טוב, אבל החום הורג אותה. צחקתי, כי אני אותו דבר – שונא חום, אבל אוהב את הלילות.
נכנסנו למלון, עלינו לחדר, הדלקתי את האור, והוא היה סביר – מיטה גדולה, טלוויזיה, מקלחת קטנה. "תתפשט," היא אמרה מיד, אבל לא בצורה דוחקת, עם חיוך, והתחילה להוריד את השמלה שלה. הגוף שלה היה מדהים – חזה מלא אבל טבעי, מותניים צרות, רגליים ארוכות, עור זית כמו באיטליה האמיתית. "וואו," מלמלתי, והיא צחקה. "אתה חמוד," אמרה, משכה אותי למיטה. התחלנו לאט, כמו שצריך – נשיקות רכות, ליטופים, ידיים בכל מקום. הרגשתי את העור החלק שלה, חם מהלילה, והריח שלה היה מתוק, כמו פרחים מעורבים עם בושם זול אבל נחמד. נישקתי לה את הצוואר, ירדתי למטה, והיא גנחה בשקט, "כן, לאט." אבל אז, פתאום, היא קמה, "חכה," אמרה, הלכה לתיק שלה, הוציאה כמה נרות קטנים, הדליקה אותם על השידה. "לרומנטיקה," אמרה עם חיוך, והחדר התמלא באור רך, ריח של וניל. "מה?" שאלתי, מופתע, כי אני לא ציפיתי לזה – חשבתי סקס מהיר, חם, אבל היא הפכה את זה לרומנטי.
היא חזרה למיטה, משכה אותי אליה, "תסתכל עליי," אמרה, עיניים בעיניים, נישקה אותי עמוק, לאט, כאילו אנחנו מאוהבים. "את יפה," מלמלתי, מרגיש קצת מביך, כי זה לא אני – אני אוהב חם ופרוע, לא רומנטי כמו בסרטים. אבל היא המשיכה – ליטפה אותי לאט, "ספר לי על עצמך," לחשה, יד על החזה שלי. "מה?" שאלתי, צוחק עצבני, "עכשיו?" "כן, אני רוצה לדעת," אמרה, מנשקת אותי בבטן, יורדת למטה לאט. סיפרתי קצת, על העבודה, על הטיולים, והיא האזינה, גונחת "מעניין," לקחה אותי בפה לאט, לשון מסתובבת רכה, ידיים לוחצות קלות. זה היה רך, רומנטי מדי, הנרות מרצדים, היא מסתכלת עליי מלמטה, עיניים כהות נוצצות. "עלייך," אמרתי, הפכתי אותה, ירדתי עליה לאט, טעמתי – מתוקה, רטובה, היא גונחת "כן, דן, ככה," מלטפת לי את השיער. זה היה נחמד, אבל הרגשתי מביך – כאילו זה דייט, לא עסקה.
היא עלתה עליי, מכניסה אותי פנימה לאט, זזה לאט, "תרגיש אותי," לחשה, ידיים בשלי, עיניים בעיניים. "את מדהימה," אמרתי, דוחף מלמטה לאט, אבל בפנים חשבתי "מה קורה פה? זה רומנטי מדי." היא נישקה אותי, דיברה "אתה נראה עצוב, ספר לי," אבל אני צחקתי, "לא, הכל טוב." זה המשיך רך – שינינו תנוחה, היא על ארבע, אבל לא חזק, לאט, אני דוחף, היא גונחת "כן, אהובי," וזה הרגיש מוזר. גמרנו לאט, היא רעדה, אני שפכתי, נשכבנו, היא התכרבה עליי, "היה טוב?" שאלה. "כן," עניתי, אבל הרגשתי מביך, קמתי מהר, "אני צריך ללכת." שילמתי, נפרדנו בנשיקה, יצאתי. היה נחמד אבל לא ציפיתי לזה – רומנטי מדי, כאילו היא רצתה משהו אמיתי.
אי אחי, יצאתי מהמלון ההוא בראשון לציון, הרחובות שקטים כמו שפרבר צריך להיות – מכוניות חונות בשורה, אורות מהחלונות, מישהו מדבר בטלפון מרחוק, אבל לא רעש שמפריע. אני הולך לרכב, מרגיש מביך כמו אחרי דייט כושל, הגוף עדיין חם מהסקס, אבל הראש מסתובב – "מה זה היה, רומנטי מדי?" צחקתי לעצמי, כי אני לא טיפוס של נרות ודיבורים עמוקים, אני אוהב חם ומהיר, בלי רגשות. אבל ג'וליה, האיטלקייה היפה הזאת עם השיער הכהה והחיוך השובה, הפכה את זה למשהו כמו סרט רומנטי, ואני הרגשתי כמו שחקן שלא יודע את הטקסט. נכנסתי לרכב, התנעתי, והנסיעה חזרה הייתה ארוכה, חשבתי כל הדרך "למה לא עצרת אותה? למה נתת לזה להיות רך ככה?"
בוא נחזור קצת אחורה, כי הסיפור לא נגמר כשהגמרנו. אחרי ששכבנו שם על המיטה, מתנשמים לאט, היא התכרבה עליי יותר, ראש על החזה, יד על הבטן, "אתה בסדר, דן?" שאלה במבטא האיטלקי הסקסי שלה, "זה היה נחמד, נכון?" "כן," עניתי, אבל בפנים הרגשתי מוזר – כמו שזה יותר מדי אינטימי, כאילו אנחנו זוג ולא זרים שפגשו ברחוב. היא קמה, הביאה כוס מים מהמקלחת, "שתה, אתה צמא," אמרה, יושבת לידי, עירומה לגמרי, בלי בושה, מסתכלת עליי בעיניים הכהות האלה. "ספר לי על החיים שלך," אמרה, מלטפת לי את הזרוע, "מה אתה עושה? יש לך חברה?" צחקתי עצבני, "לא, רווק, עבודה משעממת, טיולים." היא הנהנה, "גם אני, באיטליה הייתה לי חבר, אבל נפרדנו, עכשיו אני כאן, מחפשת הרפתקאות." זה היה רגע מוזר – כמו שיחה אחרי דייט, לא אחרי עסקה. "את יודעת, זה היה רומנטי מדי," אמרתי לה, מנסה לצחוק, אבל היא חייכה, "למה? סקס צריך להיות עם רגש, לא?" "אולי," עניתי, אבל בפנים חשבתי "לא, אני לא רוצה רגש, רק כיף."
אבל בוא נדבר על הסקס עצמו, כי זה היה החלק הרומנטי שהפתיע אותי. התחלנו רך, נשיקות עמוקות, לשון בפה, אבל לאט, כאילו יש לנו כל הזמן בעולם. היא ליטפה אותי בכל מקום, "תרגיש אותי," לחשה, ידיים על החזה, על הבטן, יורדת למטה לאט, לוקחת אותי בפה רך, לשון מסתובבת כמו נשיקה. "אתה טעים," אמרה, מסתכלת עליי מלמטה, עיניים נוצצות באור הנרות. אני ירדתי עליה, נישקתי ירכיים, בטן, טעמתי – מתוקה, רטובה, היא גונחת "לאט, אהובי," מלטפת לי את הראש. עלתה עליי, מכניסה אותי פנימה לאט, זזה לאט, ירכיים צמודות, "תסתכל עליי," אמרה, ידיים בשלי, כאילו אנחנו מאוהבים. דחפתי מלמטה לאט, מרגיש כל סנטימטר, היא גונחת "כן, דן, ככה," מנשקת אותי כל הזמן. שינינו תנוחה – היא על הגב, רגליים סביבי, אני דוחף עמוק אבל לאט, עיניים בעיניים, "אתה יפה," לחשה, נוגעת לי בפנים. זה היה רך, רומנטי, הנרות מרצדים, ריח של וניל באוויר, היא מדברת "ספר לי סוד," ואני צוחק "אין לי," אבל מספר משהו טיפשי על ילדות.
גמרתי לאט, בתוכה, מרגיש את הרעד שלה, היא גומרת אחריי, נאנחת "כן, אהובי," נופלת עליי, מנשקת. זה היה נחמד, אבל הרגשתי מביך – כאילו זה יותר מדי, כאילו היא רוצה קשר, לא כסף. קמתי מהר, "אני צריך ללכת," אמרתי, מתלבש, שילמתי, היא חייכה "תחזור, דן," נישקה אותי בדלת. יצאתי, הרחוב קר, חשבתי כל הדרך "למה זה היה רומנטי ככה? זה לא אני." זה היה נחמד אבל לא ציפיתי לזה – חשבתי סקס חם, קיבלתי רומן קצר. "אתה אידיוט," אמרתי לעצמי, אבל עם חיוך – כי זה היה יפה, בסופו של דבר.
בבית, התקלחתי ארוכות, כי הריח שלה נשאר – מתוק, איטלקי. קרסתי למיטה, חלמתי עליה – נרות, נשיקות, אבל הפעם בלי מבוכה. התעוררתי צוחק, כי החלומות שלי תמיד משפרים את המציאות. סיפרתי לחבר בקצרה, "פגשתי איטלקייה, היה רומנטי." הוא צחק "אתה? רומנטי?" "כן," עניתי, "לא ציפיתי." אבל בפנים, ידעתי – זה היה שונה, נחמד, אבל מביך. אולי בפעם הבאה אגיד "בלי נרות," אבל אתם יודעים, אני כנראה אשאר עם ההפתעות. יאללה.
אי אחי, עכשיו כמה ימים אחרי, אני יושב בבית, שותה קפה שחור חזק כמו תמיד, ומסתכל על הטלפון, תוהה אם לשלוח לה הודעה, אבל יודע שזה טיפשי – זה היה עסקי, לא רומן אמיתי. ג'וליה, האיטלקייה היפה הזאת מראשון לציון, עם השיער הכהה הגלי והחיוך השובה, לא יוצאת לי מהראש. אני צוחק לעצמי, כי אני כזה – פוגש נערת ליווי ברחוב, חושב שזה יהיה סקס חם ומהיר, וקיבלתי לילה רומנטי מדי, עם נרות, דיבורים עמוקים, ונשיקות כאילו אנחנו מאוהבים. "אתה אידיוט, דן," מלמלתי לעצמי, אבל עם חיוך, כי בסוף זה היה נחמד, אבל לא ציפיתי לזה – הרגשתי מביך, כמו ילד בדייט ראשון, לא גבר שמשלם בשביל כיף.
למחרת, קמתי עם כאב ראש קל, לא מהסקס, אלא מהמחשבות – למה נתתי לזה להיות רומנטי ככה? הלכתי לעבודה, אבל הראש היה שם, בחדר המלון – ג'וליה מדליקה נרות, "לרומנטיקה," אומרת במבטא האיטלקי הסקסי שלה, זזה לאט עליי, עיניים בעיניים, "תרגיש אותי." זה היה רך, נחמד, אבל מביך – כאילו היא רצתה משהו אמיתי, ואני רק רציתי לשחרר לחץ. "ספר לי על עצמך," אמרה באמצע, ידיים בשלי, ואני סיפרתי שטויות על העבודה, על הטיולים, צוחק עצבני כי זה הרגיש כמו דייט, לא עסקה. אחרי שגמרנו, היא התכרבה עליי, ראש על החזה, "אתה נראה עצוב, ספר לי סוד," לחשה, ואני חשבתי "מה לעזאזל? אני משלם בשביל זה?" אבל עניתי משהו טיפשי, על ילדות, והיא צחקה רך, "אתה חמוד, דן." קמתי מהר, התלבשתי, שילמתי, נפרדנו בנשיקה ארוכה, אבל יצאתי משם כמו גנב, מרגיש מביך.
חשבתי על זה כל היום – למה זה הרגיש רומנטי מדי? כי היא הייתה יפה, עם העיניים הכהות האלה, השיער הגלי, הגוף המושלם – חזה מלא, מותניים צרות, עור זית חלק. התחלנו בנשיקות עמוקות, אבל לאט, לשון בפה, ידיים בכל מקום, אבל רך, כאילו יש לנו זמן. היא ליטפה אותי לאט, "תסתכל עליי," אמרה, עיניים נוצצות באור הנרות, ריח וניל ממלא את החדר. ירדתי עליה, נישקתי ירכיים, טעמתי – מתוקה, רטובה, היא גונחת "לאט, אהובי," מלטפת לי את הראש. עלתה עליי, מכניסה אותי פנימה לאט, זזה לאט, ירכיים צמודות, "תרגיש כל סנטימטר," לחשה. דחפתי מלמטה לאט, מרגיש את החום שלה, היא מנשקת אותי כל הזמן, דיברה "אתה יפה, דן," נוגעת לי בפנים. שינינו תנוחה – היא על הגב, רגליים סביבי, אני דוחף עמוק אבל לאט, עיניים בעיניים, "ספר לי חלום," אמרה, ואני צחקתי "אין לי," אבל סיפרתי משהו טיפשי על טיול לאיטליה. גמרתי לאט, בתוכה, מרגיש את הרעד שלה, היא גומרת אחריי, נאנחת "כן, אהובי," נופלת עליי, מנשקת.
אבל זה היה מביך – כי אני לא טיפוס רומנטי, אני אוהב חזק, פרוע, בלי דיבורים. זה הרגיש כמו סרט, לא מציאות, ואני הרגשתי כמו שחקן שלא מתאים לתפקיד. קמתי מהר, "אני צריך ללכת," אמרתי, מתלבש במהירות, כאילו מישהו רודף אחריי. היא הסתכלה עליי מופתעת, "כבר? תישאר קצת," אמרה, אבל אני שילמתי, נישקתי אותה בלחי, "תודה, היה נחמד," מלמלתי, ויצאתי. הרחוב קר, הלכתי לרכב, חשבתי כל הדרך "למה לא נהניתי כמו שצריך? כי זה היה רומנטי מדי, כאילו היא רצתה קשר, ואני רק שחרור." צחקתי, כי אני תמיד מסבך את זה – במקום סקס פשוט, קיבלתי רומן קצר, והרגשתי מביך כמו נער.
סיפרתי לחבר אחד, בקצרה, "פגשתי איטלקייה, היה רומנטי." הוא צחק "אתה? עם נרות?" "כן," עניתי, "לא ציפיתי." אבל בפנים, זה גרם לי לחשוב – אולי אני צריך יותר רומנטיקה בחיים, לא רק מהיר. אבל אתם יודעים, אני כנראה אמשיך ככה – ספונטני, מביך, צוחק על עצמי. זה היה נחמד, אבל בפעם הבאה אגיד "בלי נרות." צחוקים. יאללה, עד הפעם הבאה.
אי, אבל זה לא נגמר שם. אחרי כמה ימים, ראיתי סרט איטלקי בנטפליקס, צחקתי כי זה הזכיר לי אותה – נרות, נשיקות, דיבורים. "אתה משוגע," אמרתי לעצמי, אבל זה היה נחמד להיזכר. זה החיים – לפעמים אתה פוגש מישהי ברחוב, חושב סקס, מקבל רומנטיקה, ויוצא מביך. אבל בסוף, זה זיכרון. תודה לג'וליה, תודה לראשון, תודה לנרות. זה היה רומנטי מדי, אבל נחמד. צ'או.
